fbpx
  • 5 באוגוסט 2021
 תמונת הניצחון שלו: סיפורו הלא יאומן של גיל ג'ילברטו דיין

תמונת הניצחון שלו: סיפורו הלא יאומן של גיל ג'ילברטו דיין

הוא גדל כילד חסר ביטחון עם עודף משקל, השיל בדרכו 75 קילו של שומן עודף צלקות ושריטות עמוקות מהעבר ולבסוף הפך לאחד השמות הנוצצים בתעשיית האימון והעצמה האישית, גיל ג'ילברטו דיין בראיון ראשון.

אז רגע, איך לקרוא לך בעצם? ג'ילברטו? גיל? דיין? התבלבלנו.

אז נעים מאד  קוראים לי גיל ג'ילברטו דיין, ג'ילברטו הוא שמי האמצעי איתו אני צועד מאז ומתמיד.

ובעולם הכתיבה, האימון וההרצאות אני מוכר כג'ילברטו, זה הוא שם הבמה שלי.

מחוץ לדיגיטל, הבמות והסדנאות פשוט קוראים לי גיל, מבחינתי כל אדם שנותן לי את הזכות לדעת מי הוא באופן אישי ורץ איתי לעבר ההגשמה העצמית שלו, מוזמן לקרוא לי ככה, ובמקרה שלי ושלך, זה לא באמת משנה לי, לבחירתך! אני מקווה שעשיתי לך קצת סדר.

מה גרם לך לצאת מחדר הכתיבה ? חדר ה''הסתרה'' אפילו אם תרשה לי לומר

תראי , הדבר הכי קל בעולם הכתיבה הפואטית זה לכתוב ,"לשגר" לדיגיטל ולהמשיך להסתתר מתחת לשמיכה בתקווה שאנשים יאהבו, בכתיבה ברשתות מלבד התמודדות עם צלקות בינך לבין עצמך בלבד , אתה לא באמת מצליח לגעת ב100% בבנאדם שזכית להגיע אליו,

אתה כן תגרום לו לאהוב ולשתף בסטורי ,אבל לי זה אף פעם לא הספיק .

ספר לי קצת על הספר שלך,''שקר הפיד והבל הסטורי'', הוא בהחלט שם מסקרן, אבל מה עומד מאחוריו?

בשביל להבין אותו את בהחלט חייבת לקרוא אותו .

ולא, אני לא מנסה למכור לך עותק, אבל אני כן אנסה לתמצת ואומר שהתרגלנו לדחות ספקות ולתת עדיפות לסיפוקים, התרגלנו להדחיק רגעים קשים, כי זה נוח לא להתמודד פנים מול פנים עם מה שאנחנו באמת מרגישים, ומהרגע שהחלטתי להתמודד החיים שלי השתנו, החלטתי להוציא ספר כי החלטתי להיות הראשון שייספר את כל הסיפורים כפי שהם באופן נקי ובלי ליטושים, מסכות או "דאווין" לא להזניח יותר את הרגשות והתחושות שהם מציפים, גם אם זה מפחיד לא להסתיר יותר, להתחיל להתמודד מול מה שאני, הקוראים  ואפילו את עוברים, בכל מה שקשור לחיים האישים שלנו, לסביבה, למשפחה ואהבה.

תגיד, זה לא מפחיד? לעמוד מול מאות ואפילו אלפי אנשים, הפעם בלי מילים שהכנת מראש ,בלי אפשרות למחוק ולתקן טעויות, רק אתה עצמך, חשוף לביקורת פנים אל פנים?

זו שאלה מעולה, לכתוב הרצאה שהיא  בעצם מופע החיים שלך זו באמת כבר רמה אחרת של התמודדות  אל מול הזיכרונות, הרגעים  ובעיקר מלחמות בין העיפרון לדף ,זו חוויה שאתה לא יודע איך תצא ממנה, וכשהתחלתי לכתוב את ההרצאות והסדנאות שלי, חשבתי  איך אני עוזר לכמה שיותר אנשים דרך הסיפור שלי, והאמת שהדבר היחידי שהייתי בטוח שיצא ממני זה רק  דמעות שירטיבו לי את כל הדף, כי תביני, במהלך הכתיבה פתחתי תיבות פנדורה, גוג ומגוג ביני לבין כל הזיכרונות והמשברים, משהו שלא כל אחד רוצה, או מסכים לעצמו לעשות, ותמיד הייתי בטוח שהסיפור שלי יישאר שלי לעולם ,אבל כשהבנתי שמההשלכות והדרכים שעברתי אני יכול לעזור לאנשים לקום ולעמוד על הרגליים לשנות להם במחשבה דבר או שניים, לפרוץ גבולות, להאמין שהם יכולים לעשות יותר למענם ולמען יקיריהם, החלטתי ללכת על זה בלי לחשוב פעמיים,

בעיניי , זה פשע לקבל מתנה ולא לחלוק אותה לעולם .

גיל ג'ילברטו דיין - לפני ואחרי
למען גילוי נאות ולטובת הקוראים , אגלה כבר עכשיו שנתת לי להציץ בהרצאה שכתבת, הסיפור שלך בהחלט מדהים ומעורר השראה . דיברת שם המון על שינוי פנימי , תוכל להרחיב בנושא ? לא הבנתי אותך עד הסוף .

הרשי לי להשאיר את הקוראים מסוקרנים ואת הסיפור חיי המלא אמשיך לשתף בהרצאות ובסדנאות שלי, אבל אני כן אחשוף שבנוסף לכך שהסתתרתי כל חיי מאחורי מילים, הסתתרתי גם בעיקר מאחוריי בגדים ענקיים.

מאז ומתמיד הייתי ילד בעודף משקל ,שנאתי את עצמי.

ניסיתי דיאטות אך תמיד ללא הצלחה,

גם כאן אתמצת ואומר רק שנכנסתי לתהליך של ירידה במשקל ובסוף התהליך השלתי מעליי כ-75 קילו ובפעם הראשונה בחיי הכרתי צבעים אין דבר כזה יותר אקסטרה אקסטרה אקסטרה לארג' בבגדים ועדיין שנאתי את עצמי, זה נושא שעדיין שורף לי מבפנים,

בהמשך התשובה שלי תביני לאן אני חותר.

כי אמרתי לעצמי רגע, ירדתי יפה במשקל אבל נשארו ״צדדים״ ועודפי עור מכוערים ,בעיניי.

אז שנאתי את עצמי  ושוב החלטתי שאני מחפש פתרון,  כי לרדת 75 קילו זה כנראה לא מספיק בשביל לאהוב את עצמי – הביטחון העצמי עדיין לא עולה והערך עצמי עדיין קבור מתחת לרגליים .

אז הכנסתי את עצמי  לעוד תהליך ארוך , הפעם לניתוח כירוג-פלסטי של  כמעט 6 שעות

תפרו אותי 360 מעלות וקמתי לתוך אופוריה של חלומות.

עכשיו אני ישר כמו סרגל ואני יכול ללבוש בגדי יוקרה צמודים , בדיוק כמו שהנורמות והטרנדים העכשוויים ציירו לי שזה מה שאני צריך בשביל להיות מאושר

ובהתחלה התהלכתי ברחוב כמו טווס , החזה נפוח והנייד תמיד מפוצץ בהודעות מבחורות באינסטגרם אבל משהו מבפנים שוב אותת לי שחסר לי משהו ..

כי עדיין , תאמיני או לא , שנאתי את עצמי .

אז מה באמת הבנת והרגשת?

מה שאני פתאום הבנתי , אומנם באיחור, זה שאני מעביר את עצמי כל כך הרבה ייסורים ,

כל כך הרבה שינויים חיצוניים סתמיים בשביל להגיע לרגע המיוחל שבו אוכל לעמוד בראי ולהגיד – וואלה , אני אוהב את עצמי.

וסוף סוף הבנתי שלא משנה כמה אשנה את עצמי מבחוץ, ארזה או אנפח בשרירים את עצמי ,

אלבש מותגים, או סתם בגדים יפים, אם לא אשנה משהו מבפנים! בתוך המוח שלי,

בעזרת כלים פרקטיים שפיתחתי על בשרי, אני בחיים לא אצליח באמת לאהוב את עצמי .

וההבנה הכי כואבת שלי הייתה ששנאתי את עצמי לא בגלל עודף המשקל, אלא בגלל התירוצים, בגלל הנורמה, בגלל שנתתי לסביבה להגדיר לי איך אני צריך להראות ורק כך אני יאהב את עצמי,

היום אני כבר מבין ויודע שהבעיה לא הייתה אצלי.  

במבט לאחור, אני ללא ספק יצאתי אדיוט, גם כילד בעודף משקל יכולתי לאהוב את עצמי בצורה יוצאת דופן .