fbpx
  • 26 באפריל 2024

איך לשמור על שפיות ולא לצאת מאיזון בימי החופש הרבים יחד עם הילדים?

 איך לשמור על שפיות ולא לצאת מאיזון בימי החופש הרבים יחד עם הילדים?

הכתבה נכתבה בשיתוף רון אביגיל מדריכת ההורים

מיוחד לימי החופש: רון אביגיל מדריכת ההורים המבוקשת בישראל מסבירה בראיון מיוחד.

ימי החופש הרבים בישראל מביאים למתחים רבים בין הילדים לבין ההורים, הבקשות הרבות, ההוצאות הנלוות מגיעים לרוב לכדי פיצוץ, איך ניתן לחסוך את כל הריבים המיותרים ולמצוא את נקודות האיזון הנכונות? רון אביגיל בראיון ראשון.

האם הילד צריך חופש תנועה?

כמו בעלי חיים, פעוטות לא אוהבים לשבת במקום אחד כמו בכלוב. ברגע שהם לומדים לזוז, הם שואפים להיות בכל מקום. כשיתחילו ללכת, הם ישר ירצו לרוץ ולהזיז חפצים כבדים. ישנו מונח לרצון להתעקש על לעשות דברים שאינם ביכולתינו, לדוגמה להזיז תיק כבד. קוראים למונח "כוח מירבי". זה מגדיר את האהבה של הילדים לעלות ולרדת במדרגות, ולחזור על פעולה זו במשך שעות. כמו כן הילד נורא אוהב להתגבר על מכשולים בדרכו כגון כרית שעל הריצפה, מנהרות זחילה למינהם, ומעברים שונים בגינות. ככל שהילד קטן יותר, כך הוא צריך מרווח יותר גדול בכדי ליישם את צרכיו כילד- שהוא לחקות את העולם סובב לו ואת יכולתיו.

איך למצוא את הבלאנס בין חופש הילד לבין גבולותיו?

חופש יכול להביא לילד את היכולת להיות תלמידים סקרניים יותר, לנסות לעשות דברים חדשים, לגלות על דברים חדשים ולהרגיש שהם בעלי היכולת לשלוט על עצמם. יכירו בעצמם כחשובים ואחראים כלפי עצמם. להיות עצמאים ולא ללכת אחרי רצונות של אחרים. להיות בן אדם משל עצמו. אבל אנחנו כהורים צריכים לדעת את החשיבות של גבולות, שאסור לנו להכתיב לילד בנימה שמרמזת על סירוב. אנו צריכים להיות מנהיגים לילד, שמסוגלים להבין אותם. חשוב להפעיל את כל ההגבלות לפני שהילד עובר את הגבולות, כדי למנוע התפרצויות מצד הילד כגון בכי, צעקות ועוד. למשל, בכל משפחה יש חוקים משלה, ואפ נשמיע לילד את הכללים במקום לאסר לו דברים, זה לא יראה כמו דיקטטורה, אלא כתזכורת על איך שאמורים להתנהג במקום כזה בסיטואציה כזו. כלומר, אם בבית לא נהוג לרוץ, אז כשנראה את הילד רץ אנחנו לא נגיד לו "אסור לרוץ בבית", אלא נזכיר לו כי "בבית שלנו אנחנו הולכים", בנימה סתמית, בלי נזיפה או מבלי להשתמש במילה "לא".

בנוסף, גבולות הבטיחות שאנו שמים חייבים להיות ברורים. כמו לא לשחק עם שקעים וחפצי חשמל למינהם. לא לעלות על סולמות. והכי טוב, פשוט לאבטח את הטריטוריה לפני שהתינוק נולד.

למה הילד תמיד אומר לא?

אחד משלבי ההתפתחות החשובים ביותר אצל הילד משבר הערכה העצמית. בין 18 חודשים ל3 שנים, הילדים מבינים שהם יכולים להיות עצמאים, בנפרד מהוריהם, ולאט לאט שואפים להיות עצמאים בהכל. ומתחילים להגיד "לא" לכל דבר, ומתחילים להשתמש בביטוי "אני לבד". תהליך זה אינו פשוט. לפעמים הם ידחפו אותנו, ויתעקשו לעשות הכל בעצמם, ולפעמים הם יאחזו באנו כדי לקבל עוד ביטחון. אנו צריכים להתייחס לתהליך זה בסובלנות, הכל יעבור.

למה אנחנו צריכים לחזור על עצמינו עד שהילד עושה מה שהתבקש?

לפעמים בקשות פשוטות לילד מובילים אותנו לכעוס ולאבד את הסבלנות, כי הילד אינו מגיב לבקשתינו ומתעלם מאיתנו. במקום לזור על בקשתינו מספר פעמים, למשל לבקש מהילד לנעול נעליים, עדיף אחרי הפעם הראשונה לספור לעצמנו עד 10, כדי להביא לילד לעבד את הנאמר. בדרך כלל, כשנגיע ל8 נראה את הילד עושה את המבוקש- נועל את הנעליים. צריך לזכור שהילד צריך זמן לעבד את מה שאנו אומרים, זמן רב יותר שצריך אדם מבוגר, לכן אנו חושבים שהילד מתעלם מאיתנו.

הילד אוהב לתרום למשפחה ולהיות חלק ממנה. הם נורא אוהבים לעבוד ביחד איתנו- לשטוף כלים, להכין אוכל, לעשות כביסה… נראה לנו כי הם יותר מעוניינים לשחק במשחקים, אך התעסקות ב"דברים של מבוגרים" הרבה יותר מעניין אותם. כל זה עוזר לילד תחושת משמעות ואחריות. זה יעזור לו המון בעתיד כשיתגבר.

"התקופה החשובה ביותר בחיים היא לא גיל הלימודים באוניברסיטה, אלא הראשונה, התקופה מלידה עד גיל 6 מריה מונטסורי.

הכתבה נכתבה בשיתוף רון אביגיל מדריכת ההורים

אולי יעניין אותך