האמנית שעזבה את המרכז והגיעה לפתוח את העסק שלה דווקא בפריפריה

אז מי את עדן? ספרי לנו עלייך
אז אני עדן, בת 32 גדלתי במושב באזור המרכז כיום גרה בטבריה בעלת סטודיו בוטיק לפרחים ומתנות
למה עזבת את המרכז והחלטת לפתוח עסק דווקא בצפון?
כשהייתי בגילאי העשרים שלי, המרכז הרגיש לי כמו המקום עם הקצב הנכון לבחורה צעירה שרוצה לטרוף את העולם, בזמן שיוקר המחייה השאיר אותי עם חלומות במגירה, חור בכיס ודאגות כלכליות. ככל שהתבגרתי הבנתי שאני לא רוצה לרדוף יותר.. הרצון לחיים שלווים ורגועים הלך והתגבר ואם כבר חיים, אז חיים טובים, הבנתי שהגיע הזמן להגשים גם את כל החלומות שלי והיה לי ברור שאני רוצה לעשות את זה ברמה הגבוהה ביותר. אני מחוברת מאוד לאנשים ושמה את הלב בכל מוצר, אנשי הצפון הם אנשים פשוטים- אבל כאלו שאוהבים ומעריכים דברים מיוחדים, מכאן הרצון והחיבור.
איך הגעת לתחום הפרחים ומה גרם לך להישאר?
האמת היא שמגיל צעיר מאוד נמשכתי תמיד לאמנות ויצירה, הייתי מציירת וכותבת, עד היום למעשה, במשך שעות. המחשבות הגיעו בתקופת הקורונה, מצאתי את עצמי בבית עוצרת את המירוץ ומתחילה לחשוב אם ככה ימשיכו להיראות חיי מאחר וכל החיים הייתי שכירה – כשהחלום תמיד היה לשבור את תקרת הזכוכית ולהיות חתומה על משהו משלי, כזה שיוצא מהלב ונכנס אל הלב.
הרגשתי שאני חייבת לבטא את עצמי בעשייה בידיים, ששם נמצאת הברכה שלי אבל כשראיתי בעלי עסקים נלחמים על יום המחר בתקופה כל כך מאתגרת, הפחד עם החזון, נדחקו הצידה.
רק אחרי כמה שנים החלטתי להפסיק לעשות את מה שצריך ולהתחיל לעשות את מה שמרגיש נכון. אז נכנסתי לעבוד בחנות פרחים בלי שום נסיון או הבנה בתחום רק עם אמונה ויד חופשית שנתן לי המנהל באותה תקופה.
מצאתי את עצמי מוקסמת מהיופי ונהניתי מהלמידה הבלתי פוסקת על סוגי הפרחים והצמחים, גיליתי עולם שלם שהצליח להחיות אותי בתקופה שהייתי זקוקה לזה ממש, הרעב שבתוכי גדל וכשנהיה ביקוש לזרים שלי, הדרך לעצמאות הייתה קצרה. הידיעה שאני מצליחה לרגש ולשמח אחרים, לעשות ”שלום בית” בין בני זוג או לשמח חתן וכלה ביום הכי מאושר שלהם, מבחינתי אין דבר גדול מזה.
מה מייחד את הזרים שלך?
חד משמעית – הנראות שלהם. חשוב לי שהמקבל יחווה את אפקט ה”וואו”, זה המדד שלי לאם הצלחתי או לא, מבחינתי כל זר או מארז יוצא כמו מקטלוג. אם סיימתי לשזור וזה לא מדוייק לי, אני אפרק הכל ואתחיל לשזור מחדש. מבחינתי הכל צריך לצאת ברמה הגבוהה ביותר.

ספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעים על עולם הפרחים ואיפה את רואה את עצמך בעוד 5 שנים?

אני רוצה להגיע לכולם עם המילים שלי ועם האומנות שלי.
לשזור פרחים באהבה לגבר שרוצה לפייס את אישתו, לאמא שהבת שלה הביאה נכד ראשון, לאישה שרוצה להוסיף אווירה לבית, לחבר שרוצה להמתיק לחברה שלו את היום, לחתן שרוצה לשמח את הכלה שלו.
בסוף, אני מתעסקת בנתינה ובאהבה ומבחינתי זו הזכות הגדולה ביותר.

מה שלא יודעים על העולם הזה, הוא שכרוכה בזה עבודה פיזית לא קלה, בלשון המעטה. עולם הפרחים משתנה כל הזמן, צריך ללמוד ולרצות להשתפר כל הזמן, למצוא ולקבל השראות כדי להביא את החידוש הבא וחייב למצוא את העוגן הזה שנותן לך את הכח להמשיך לעשות את זה- כי לפעמים זה לא פשוט בכלל.
אבל כשאני מקבלת את התגובות מהלקוחות, זה מטעין אותי מחדש ואני יודעת שאני מגשימה את היעוד שלי.

אם אני מסתכלת קדימה, אני רואה את העסק הזה כמו צמח קטן שאני משקיעה בו את כל האהבה, הרצון, האנרגיה, הנתינה שלי ואני מצפה לראות אותו ואותי גדלים בהתאם – למשהו גדול שיכול לגעת ולרגש כל אחד.

מה היית מייעצת למי שרוצה להיות עצמאי?
קודם כל, לא לפחד לחלום. לזכור שהכל אפשרי. הכל. תאמינו ביכולת ובמתנה שיש לכם לתת לעולם. שהדרך מהחזון למציאות היא אולי לא תמיד קלה, אבל כששמים את הלב והרצון במקום הנכון, שום דבר לא יעמוד בדרך שלכם.