האילתית שכבשה את המרכז בתחום הציפורניים בחודשיים בלבד!

נופר שטרית מספרת על המעבר החד וההצלחה המסחררת בתחום הציפורניים.

מהו סוד ההצלחה?!

עם מי עברת לפה? יש לך פה משפחה? חברים?

למרכז עברתי לבד. ללא משפחה, חברים, ושום דבר מסביב. עברתי לגור בראשון לציון .

הרבה שואלים למה דווקא ראשון לציון? והאמת שלא היה אכפת לי איפה במרכז כי בתאכלס אין לי אף אחד במרכז. אז לא כזה משנה אם זה בת ים, חולון, פתח תקווה.

אבל יצא לי לדבר עם שתי חברים שאמרו לי "נופר ראשון לציון זה הכי קרוב שיזכיר לך אילת".

אומנם לא בגודל, אבל הסביבה צעירה ויש פה חיים גם בלילה ובכלל חופי ים מושלמים. אז הקשבתי להם, מה יש לי להפסיד?

המשפחה שלי גרה באילת, וככה גם החברים.

הרי בקושי יצאתי מאילת, כל החיים שלי שם.

כל השאלות ששואלים אותי זה – לא קשה? איך מתמודדים לבד?

להגיד שקל? אשקר. זה הדבר הכי קשה בעולם, לעזוב מעיר קטנה שהיא ממש כמו מושב ולעבור לעיר הגדולה, עיר מפוצצת ברמזורים, פקקים, עומס כל היום.

נגמר השקט והשלווה, כאן זה החיים האמיתיים.

האמת שהיה לי קשה להשתלב בלחץ הזה, נשארתי אותו נופר שלווה ושקטה שלא נשאבת למירוץ הזה שקורה פה.

איך מתמודדים לבד?

האמת שהימי שישי הם הקושי הגדול אצלי. אני יכולה להגדיר את עצמי ילדה של בית. כל שישי אין דבר כזה שלא באה לקידוש אצל ההורים ובכלל רואה את כולם הרי בשישי זה הזמן של הביחד .

והיום? אין שישי, יושבת לבד בבית בלי הביחד בין 4 קירות ומתחרפנת, לא עובדת ופתאום רואה שאין לי תעסוקה ומתחילה לחשוב מה אני עושה פה לבד?

וכן היו שבתות שהייתי מתקשרת להורים וקצת מתפרקת בטלפון כי הקושי הכי גדול הוא להיות בודד.. וכשנכנסים ללופ של עבודה לא שמים לב לזה באמצע שבוע אלה רק בסופ"ש..

כמובן שלהורים היה קשה לשמוע אותי ככה כי מי היה רוצה לשמוע שהבת שלו בודדה ובלי שישי שרגילה וחברים ומשפחה.

אז כן אמרו לי המון פעמים אולי תחזרי לאילת? עזבי אותך, הצלחת גם פה למה את צריכה את זה.

היה לך טוב פה.

כמובן שהשבתי בזה שקצת קשה אז בורחים? לא.

אני פה בשביל לנסות ולקחתי בחשבון את כל הלבד הזה אבל זה לא מה שישבור אותי.

כי בסוף החברים יגיעו ולמשפחה תמיד אפשר לנסוע .

אז זה לא סוף העולם .

הכל עניין של זמן וזה בסדר זה חלק מהתהליך .

אז היום לאחר שנה שאני גרה במרכז אני הכי מאושרת בעולם , לא מצטערת לדקה שעזבתי את

אילת .

ובהחלט עשיתי את הבחירה הנכונה למרות כל ההתנגדויות מהצד , הקשבתי רק לעצמי .

איך הגעת להצלחה הזאת בעולם הציפורניים ?

ואו שאלה טובה .

אז מגיל 16 תמיד היה לי את התשוקה לתחום הזה , הייתי קונה ציוד ועושה לחברות , ממה שזכרתי

בראש , הייתי פשוט ממציאה דרכים עד שהגעתי לתוצאה .

לאחר 4 שנים השתחררתי מהצבא והלכתי ללמוד הייתי חייבת את התעודה בשביל לפתוח את העסק

כמה שחיכיתי איזה כיף . קיבלתי את התעודה אבל .. לא פתחתי עסק .

שנה שלמה פשוט פחדתי , אמרתי יש כל כך הרבה בנות , מי אני שאצליח ?

איך אשתלב ? איך אצבור לקוחות?

ואם לא תהיה לי עבודה ? סתם קניתי ציוד .

לאחר שנה התחלתי לשנות גישה , ולהגיד לעצמי למה שלא תצליחי ?

בונות ציפורניים יש מליון , אבל כמוך יש אחת .

אם רק תאמיני בעצמך!